פרשת פנחס
פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי: לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. (במדבר כה, יא-יב)
נשיא בישראל, לעיני משה רבנו והעדה כולה, בעזות מצח והתרסה מקרב אליו את המדיינית.
אין חילול ה' בפרהסיה גדול מזה.
פינחס עושה מעשה גדול בדיוק ברגע הנכון, מקנא את קנאת ה' ובכך מכפר על בני ישראל ומציל אותם חלילה מכליה. שכר גדול מגיע לפינחס. ומה הוא השכר? הנני נותן לו את בריתי שלום.
הבה נצייר לעצמנו ציור: חייל פשוט בשדה המערכה, הקרב נוטה לרעת צבאו, עוד מעט הוא וחבריו מובסים. לפתע, ברגע אחד הוא מתעלה מעל עצמו, שם את נפשו בכפו ובפעולה הרואית של הקרבה ואומץ לב, לבדו, מכריע את גורל הקרב. גיבור עז נפש! האומה כולה חייבת לו חוב גדול.
כשוך הקרבות, הוא מתקבל בארמון המלוכה בכבוד גדול. הנה מגיע הרגע בו המלך בכבודו ובעצמו עונד לדש בגדו את אות ההוקרה הגבוה ביותר בממלכה. אות על תרומתו לאיכות הסביבה. היעלה על הדעת?
מה הוא השכר שנותן הקב"ה לפינחס לדורי דורות? ברית שלום! וכי לא ראוי היה שיקבל את ברית הקנאה, את אות העזות דקדושה?
במבט שטחי רדוד נראה כי הקנאות והשלום מידות מרוחקות הן זו מזו.
הקנאי, אינו זז מדעתו כמלוא נימה, לא זו בלבד אלא בעת מבחן, פועל בתקיפות לפי מידת הדין.
איש השלום לעומתו, מבין ללב הזולת, מכיל, מקרב. גם בעת קונפליקט הוא מנסה לפשר, נכון תמיד לוותר.
***
אין פירוד גדול יותר מאשר בין אב לבניו.
אין פירוד גדול יותר מאשר בין ישראל לבין לאביהם שבשמים.
בלעם ידע, 'אלוקיהם של אלו שונא זימה' זו העצה שנתן למדיינים בכדי להרחיק את הקב"ה מישראל.
פינחס ידע, הדבר המרוחק ביותר מן השלום, הוא להתפשר עם המצב ולגרום לשכינה שתירחק מישראל.
כאשר שמו של הקב"ה מתחלל בפרהסיה לעיני העדה כולה, אין מעשה של שלום יותר מאשר לעצור מיד את חילול ה'.
רבים רואים מה שפינחס רואה, רבים סולדים ממה שרואות עיניהם, אולם הם לא מגיבים מיד. אולי צריך להכיל, אולי להסביר, שמא אין לנקוט צעד קיצוני ואלים. אולי אולי, שמא שמא.
לא כך פינחס, קם הוא מתוך העדה, מתנשא מעל כל פשרה מדומה, ועושה מעשה של השכנת שלום.
ועליו מעידה התורה, 'פינחס בין אלעזר בין אהרן הכהן' מיוחס הוא אל סבו הגדול. פינחס, כמו אהרן. איש שלום הוא, אין הוא שונא, נקי מכל נגיעה אישית וחשבון משלו. באהבתו לשלום, אין הוא מסוגל לראות אב ובניו רחוקים.
על אהרן נאמר. 'אוהב שלום ורודף שלום'.
'אוהב' ו'רודף' שני הפכים הם.
אהרן, אוהב שלום, דווקא משום כך, לעתים רודף הוא את השלום המדומה. שלום של פשרה על כבוד ה' יתברך.
מי שרואה את כבוד שמים מתחלל ונכון הוא להתפשר, להכיל, להבין, לדון, לשמוע לחשוב. אין הוא איש שלום. אותו האדם, אם יגע מאן דהו באפס קצהו של האינטרס הקטן ביותר שלו, אם יתריס מישהו נגד דעתו, ברגע יהפוך לאיש קנאות, כל כוחותיו, כישרונותיו, מרצו יכוונו לפגוע במי שהעז לפגוע בו. קנאי לכבוד עצמו, ואיש שלום ופשרות לכבוד קונו.
תַּחַת, אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹקיו, וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם.